האם באמת רוצים לעזור לקשישים להתמודד עם משבר הקורונה? אם כן, מדוע לא מטפלים בשורש הבעיה?
ד”ר איליה סטמבלר. מנהל מדעי “ותק – התנועה לאיכות ואריכות חיים”, “נכה לא חצי בן אדם”
הגרסה האנגלית פורסמה ב-JERUSALEM POST ב-15 בספבטמר 2020
https://www.jpost.com/opinion/we-can-do-more-to-help-the-elderly-cope-with-the-covid-19-crisis-642408
בתקופה הזאת יש הרבה אי וודאות לגבי הסטטיסטיקה של תחלואת הקורונה. אבל הנתונים ברורים לפחות לגבי דבר אחד: האנשים המבוגרים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. פירוש הדבר הוא כי תהליך ההזדקנות הניווני, והמחלות הנובעות מתהליך זה (דהינו ריבוי מחלות או מולטי-מורבידיות) הם גורמי הסיכון העיקריים לנכות, אשפוזים, תוצאות קליניות חמורות ומוות כתוצאה מקורונה. והם גם האחראים העיקריים לנזקים ההרסניים לכלכלה ולחברה כולה. קיימת היום מודעות חברתית רחבה כי הקשישים הם קבוצת הסיכון העיקרית שצריך להגן עליה. אז מדוע שלא לעשות את הצעד ההגיוני הבא ולהבין את תפקידם המכריע של תהליכי ההזדקנות הניווניים והצורך להתמודד איתם? בפרט עלינו להתמודד עם הידרדרות העמידות והחסינות של האנשים המזדקנים, ובהתאם לכך גם להכיר בצורך החיוני לעכב תהליכי ההזדקנות הניווניים הללו כדי לשפר את החסינות והעמידות. בדרך זו ניתן היה להקל על המשבר הנוכחי ולמנוע משברים בריאותיים בעתיד. זוהי תמצית הגישה המדעית בתחום הביו-גרונטולוגיה (שגם ידועה בשם GEROSCIENCE) למשבר הקורונה. מטרת הגישה הזאת היא למנוע מחלות מרובות תלוית הגיל על ידי התערבות טיפולית בתהליכי ההזדקנות הבסיסיים התורמים למחלות אלה, במיוחד הידרדרות המערכת החיסונית תלוית הגיל. לאחרונה פורסם מאמר העמדה “ביו-גרונטולוגיה בעידן הקורונה” בכתב העת המדעי היוקרתי Aging and Disease על ידי כמה מהדמויות המובילות בתחום הביו-גרונטולוגיה, מארה”ב וישראל, שמקדמים גישה זו וקוראים להגביר מחקר התעברותי בתהליכי הזדקנות ניווניים כדי להתמודד עם משבר הקורונה ומשברים עתידיים אפשריים.
בנוסף לאורחי החיים הבריאים (כמו פעילות גופנית, שינה מספקת ותזונה מאוזנת) הידועים כמשפרים את החסינות אצל אנשים מבוגרים, החוקרים הביו-גרונטולוגים דוגלים בהרחבת מחקר קליני בתרופות הקיימות עם פרופיל בטיחותי טוב שיכולים לשפר את הביולוגיה של ההזדקנות, מנגנוני החיסון והעמידות – באמצעות התרופות המכונות “גרופרוטקטורים”. אלה כוללים תרופות כגון מטפורמין, רפמיצין והאנלוגים שלהם, כמו גם מגבירי רמות NAD, תרופות סנוליטיות, מווסתים ביולוגיים של מערכת החיסון, ואמצעים אחרים שעשויים להגן מפני נזקי הזקנה. התערבויות אלה הראו תוצאות מבטיחות במחקרים בבעלי חיים, וכמה ניסויים קליניים פרלימינאריים בבני אדם. עם זאת, המדענים מזהירים כי עד כה שום תרופה עוד לא אושרה באופן רשמי כגרוטורקטור לשימוש בבני אדם. לכן, טיפול עצמי בתרופות כאלה מאד לא מומלץ. עם זאת, יש לעודד ניסויים קליניים נרחבים של התרופות הקיימות שעשויות להגן מפני תהליך ההזדקנות הניווני, וכן להגביר את המחקר והפיתוח של תרופות חדשות שתוקפות את תהליך ההזדקנות. זה יכול להיות קו הגנה יעיל לטווח ארוך. לצד פיתוח הטיפולים, החוקרים הביו-גרונטולוגים מבקשים לעודד יישום נרחב יותר של מדדים ביולוגיים (ביו-מרקרים) של הזדקנות, במיוחד מדדי הידרדרות המערכת החיסונית. באמצעות מדדים אלה ניתן להעריך את הסיכונים הבריאותיים לקשישים,לפי הגיל הביולוגי שלהם, ובהתאם גם לשפר את הטיפול והקצאת המשאבים כדי להגן על האנשים הפגיעים והנזקקים ביותר.
אז מדוע שלא לקדם גישה זאת ולתמוך במחקר כזה? הניסיון מראה כי התחום לא נתמך מספיק. כעת מוקצים תקציבים עצומים למחקר ופיתוח טיפולים נגד מחלת הקורונה, כולל טיפולים לא שגרתיים ולעתים גם בעלי סיכון גבוה לא להצליח. קולות הקראים להצעות מחקר בנושא הקורונה מתמקדים בעיקר בטיפולים תגובתיים וחיסונים. אולם נראה כי אין הכרה מספקת בכך כי בסבירות גבוהה טיפולים תגובתיים וחיסונים רבים למחלת הקורונה, כאשר יפותחו, יהיו יחסית פחות יעילים ובטוחים דווקא לאוכלוסיית הקשישים שהיא אוכלוסיית הסיכון העיקרית, דווקא בגלל הידרדרות החסיונות והעמידות שלהם שמדע הביו-גרונטולוגיה מבקש לשפר ולהעצים.
ולמרות סבירות זאת, מעט מאוד תמיכה מיועדת במפורש לפיתוח התערבויות מונעות לשיפור הבריאות של האדם המבוגר, בפרט אלה המבוססות על עקרונות מדע הביו-גרונטולוגיה, דהינו התערבויות טיפוליות בתהליכי הזדקנות ניווניים. ולראיה, המכונים הלאומיים לבריאות של ארה”ב – ה-NIH – כעת מקצים מעל מ-3.6 מיליארדי דולרים כתגובה למחלת הקורונה, שמתוכם רק כמה מיליונים ספורים מוקדשים על ידי המכון הלאומי לזקנה לפיתוח טיפולים מונעים המיועדים לעיכוב תהליך ההזדקנות. במקומות אחרים, כמו האיחוד האירופי וישראל, למעשה קשה עד לבלתי אפשרי אפילו למצוא קולות קוראים כאלה שיתמכו במפורש במחקר ופיתוח של התערבויות מונעות להזדקנות בריאה. כמו כן רמת המודעות הציבורית למחקר ופיתוח של טיפולים מונעים לשיפור תהליך ההזדקנות גם היא זעומה, ונמוכה לאין שיעור יחסית לפרסום והמודעות לכיווני מחקר ופיתוח אחרים כגון פיתוח חיסונים.
האם חוסר תשומת הלב לגישה זו נובע מהרתיעה הפסיכולוגית שלנו להתמודד עם תהליך ההזדקנות שלנו, שגם עוברת לתחום המדעי? האם זה ביטוי לתופעת “הגילאנות” ביחס לבריאות כאשר מפלים ומתעלמים מהדאגות והצרכים המיוחדים של אנשים מבוגרים? האם זה חוסר הרצון לחשוב בצורה הוליסטית ולטווח ארוך? יהיו המכשולים הפסיכולוגיים אשר יהיו, הקהילה המדעית והציבור הרחב חייבים לחשוב בצורה רציונלית ופרואקטיבית ולתת עידוד ותמיכה לקידום אריכות חיים בריאים.
אם יש איזשהו לקח שאפשר ללמוד מהמשבר הזה, אז זוהי ההכרה של הצורך להתמודד עם תהליך ההזדקנות הניווני, לעכב את תהליך ההזדקנות, למנוע מחלות הזקנה ועל ידי כך להעלות את התוחלת החיים הבריאים, הפעילים והפוריים לאוכלוסיה המבוגרת. הכרה זו צריכה להיות מתורגמת למדיניות בריאות הציבור ומדיניות המחקר שיתמכו ביתר שאת בתחום הביו-גרונטולוגיה, דהינו במחקר, פיתוח וישום טיפולים מונעים לשיפור תהליך ההזדקנות ומניעת מחלות זקנה בכללותן. לצורך כך יש להגביר את המימון והתמריצים, החינוך והתמיכה הממסדית והציבורית בתחום. פעילות חברתית התומכת בתחום צריכה להיות חלק אינטגראלי להשגת מטרות אלה. דוגמה לפעילות כזאת היא היוזמה החברתית “להגברת המחקר, הפיתוח והחינוך לקידום אריכות חיים ומניעת מחלות זקנה” שמקודמת על ידי הארגונים “ותק – התנועה לאיכות ואריכות חיים” ו”נכה, לא חצי אדם”. הענקת תמיכה מספקת לתחום, ובהתאם הגברה משמעותית של המחקר, הפיתוח והיישום לאריכות חיים בריאים ומניעת מחלות זקנה, עשויות לשפר את בריאות הציבור ולהקטין את הנזקים ההרסניים הפוגעים באוכלוסיה המבוגרת בעת משבר בריאותי, בתקופה הזאת ובעתיד.
ראו:
Nir Barzilai, James Appleby, Steven Austad, Ana Maria Cuervo, Matt Kaeberlein, Christian Gonzalez-Billault, Stephanie Lederman, Ilia Stambler, Felipe Sierra. “Geroscience in the Age of COVID-19”. Aging and Disease, 11 (4), 725-729, 2020. http://www.aginganddisease.org/article/2020/2152-5250/ad-11-4-725.shtml
הנכם מוזמנים
פורסם קול קורא של משרד המדע והטכנולוגיה
